הצרכים הראשוניים של כל האנשים הם: בריאות, כסף ואהבה.
דרך אחת להשיג את המטרות היא להיות עשיר ולהיות יציב.
כמו שיש אנשים עניים ואנשים עשירים, יש מדינות עניות ומדינות עשירות.
ההבדל בין מדינות עניות ועשירות איננו זמן קיומן. את זה אפשר לראות כאשר אנחנו נעמיד כמשל מדינות כמו הודו ומצרים, שלמרות שהן קיימות אלפי שנים, הן בכל זאת עניות.
בניגוד להן, ישנן מדינות כמו ישראל, אוסטרליה וניו זילנד, שעד לפני 150 שנה היו מדינות לא מוכרות כלל והיום הן מדינות מפותחות ועשירות.
ההבדל בין מדינות עניות ועשירות אינו קשור למשאבים הטבעיים שעומדים לרשותם. לדוגמה יפן, שיש לה שטח קטן והררי שאינו מתאים כלל לחקלאות וגם לא לגידול בקר הפכה להיות המעצמה הכלכלית העולמית השנייה בגודלה בעולם כולו.
גם שוויץ היא דוגמא טובה. אין לה גישה לים, אך ברשותה הצי הימי הגדול מכולם. אין לה קקאו, אך יש לה את השוקולד הטוב בעולם. ויש לה מוצרי חלב באיכות הטובה ביותר באירופה. כמו יפן, אין לה משאבים ראשוניים אך היא מייצאת מוצרים באיכות שקשה להתחרות בה. זו מדינה קטנה שבטחונה, הסדר שלה, והעבודה שלה, הפכו אותה ל"כספת" של העולם.
זה גם לא האינטליגנציה של האנשים שעושה את ההבדל.
וגם לא הגזע עושה את ההבדל.
במדינות מרכז אירופה או צפון אירופה אנחנו יכולים לראות איך ה"עצלנים" (הדרום אמריקאים או האפריקאים) מדגימים שהם הכוח היצרני במדינות אלה.
אם כך? מה עושה את ההבדל?
- הגישה - הגישה היא שעושה את ההבדל.
מהתבוננות בהתנהגותם של אנשים במדינות העשירות, אנו למדים שחלק גדול מהאוכלוסייה עומדים מאחורי החוקים
ואני רוצה להקדיש מספר מילים לגישה הזו, לנו המחנכים והמורים ניתנה הזדמנות לחנך את דור העתיד של המדינה, אני מאמין שאנחנו מסוגלים להשפיע על הדור הצעיר בשש שנותיו בביה"ס, ומתוך האמונה הזו אנו פועלים, לא תמיד אנחנו מצליחים להשיג את כל המטרות הפידגוגיות - קרי תעודת בגרות מלאה לכל תלמידי השכבה, אבל אני מאמין שאנחנו מצליחים לגעת בכולם, בגישה שלנו ברצון שלנו להנחיל את העקרונות לאזרחות טובה ולחיים מלאים.
ועל איזה עקרונות אנחנו מדברים
1. העיקרון הראשון והבסיסי - אתיקה - תורת המידות - בוחנת את הערך של הרצון הטוב ואת כוונותיו של הפועל.
2. הסדר והניקיון
3. יושרה.
4. דיוק.
5. אחריות.
6. הרצון להשתפר כל הזמן.
7. כבוד לחוקים ולתקנות.
8. כבוד לזכותו של האחר.
9. האהבה לעבודה.
10. והמאמץ לחסכון וצניעות.
במדינות העניות רק חלק מינימאלי מהאוכלוסייה ממלא אחר החוקים בחיי היום יום.
אנחנו לא עניים מפני שלמדינה שלנו חסר העושר הטבעי או מפני שהטבע היה אכזרי איתנו.
אנחנו עניים פשוט מאוד, בגלל הגישה שלנו.
חסר לנו האופי למלא אחר המשימות הבסיסיות של התפקוד החברתי. במדינות עניות מרמים יותר, גונבים יותר, אין כבוד לאדם וחיי אדם לא שווים לקליפת השום, רו את מדינות אפריקה או דרום אמריקה כדוגמה.
תשומת לב למעשינו יחד עם שינוי גישה, משמעותה קידמה ושגשוג.
אפשר להתחיל היום ... בכביש.
לנהוג בצד ימין (לפי החוק), לאותת במעבר בין נתיבים.
להסתכל קצת מעבר לרכב מלפנים ולצפות את הנולד.
כך נוכל ליצור לנו ומדינה עשירה יותר עיר עשירה יותר ובית ספר טוב יותר
כך נגדל ילד עם ביטחון עצמי
אנחנו רוצים שילדינו תלמידנו יצליחו, יתקדמו בחיים ויהיו מלאי ביטחון עצמי ואמונה ביכולותיהם, אבל דווקא מתוך הרצון הזה - אנחנו עושים לפעמים את ההפך. למשל, אומרים להם שצריך לכבד אחרים, אבל לא מכבדים אותם. לא מספיק להגיד. כדאי לשים לב איך אנו מתנהגים כלפיהם ומה בסופו של דבר הם מפנימים, לעיתים קרובות אין התאמה בין הכוונה שלנו להתנהגות שלנו, כלפי ילדנו וכלפי תלמידנו.
יש לנו כל-כך הרבה חלומות, שאיפות ומשאלות לעתידם הטוב והמוצלח של ילדינו. באופן מרתק, התשובה לשאלות מי ומה ילדינו תלמידנו יהיו בעתיד מתבססת ונבנית על מי שהם היום. להורים, ולנו המורים יש תפקיד חשוב מאוד בתהליך זה.
אחד הדברים החשובים ביותר להתפתחות נפשית תקינה של ילדינו ולבניית אישיותם הוא חיזוק ביטחונם העצמי. עיקרו של תהליך זה הוא התמקדות בכישורים ובחזקות של הילד, שבאמצעותו נבנים בטחונו והערכתו העצמית. התנהלות נכונה תסייע לילד להאמין ביכולותיו ובכישוריו וכן לפתח את היכולת לראות כל קושי כאתגר, תלמידים במערכת החינוך הישראלית נתקלים לא פעם באי יציבות, בעיקר כאשר הם משובצים בכיתות חדשות עם חברים חדשים, מצבים חדשים אלו יוצרים אצל תלמידים אתגרים לא פשוטים של הסתגלות, ילדים שיתמודדו עם קשיים אלו עוד בהיותם צעירים יתגלו כסתגלנים לעומתם תלמידים שלא יתמודדו עם הקשיים הללו לא ירכשו את מיומנויות לעולם חברתיות, ולאורך כל דרכם יסבלו כנראה מחוסר הסתגלות.
כולנו רוצים את הטוב ביותר עבור התלמידים , אך בעוד כוונותינו אכן נאצלות, שיטות החינוך בהן אנחנו נעזרים לא ממש מספקות את התוצאות המקוות.
הנה כמה דוגמאות בהן ניתן לראות את ההבדל בין האידיאל לבין מה שאנחנו עושים בפועל (כאשר אתם קוראים, נסו לחשוב אלו פעולות והתנהגויות יכולות היו לעלות בקנה אחד עם השאיפות):
השאיפה: התלמיד יהיה מכבד ומנומס
ההתנהגות בפועל: מדברים אליו באופן מתנשא, לא סומכים עליו, מבקרים אותו וגוערים בו שעליו להשתפר.
השאיפה: התלמיד יהיה בטוח בעצמו וביכולותיו, פעיל ואמיץ
ההתנהגות בפועל: עושים ונותנים שירותים רבים מדי לילד, כאילו הוא לא באמת מסוגל להתמודד, מעבירים ביקורת, מלגלגים ולא מאפשרים לו לנסות דברים חדשים או קשים.
השאיפה: התלמיד יהיה אכפתי ומתחשב בזולת
ההתנהגות בפועל: מצד אחד, מתנהגים בחוסר התחשבות ברגשותיו של הילד - דיבור מתנשא, גערות, ביוש והטפות, ומצד שני, מוותרים ונכנעים ללחצו וללחץ הוריו הבאים לגונן עליו. לעיתים עד כדי פריצת כל הגבולות.
מדוגמאות אלו ורבות אחרות, קל להיווכח שיחסי היומיום עם תלמידנו לא בדיוק מסתדרים עם כוונותינו הטובות והאידיאלים שלנו ויש לכך סיבה טובה. החברה בה אנו חיים והאופן בו רובנו גדלנו, השפיעו עלינו והפכו אותנו למומחים במציאת פגמים ובעיות, מצפים לגרוע ביותר ובאופן כללי ביקורתיים ומחמירים עם עצמנו ועם ילדנו ותלמידנו.
החדשות הטובות הן שאיננו חייבים להמשיך את המעגל הזה. אנו יכולים לשנות, להחליף את התכנות הזה בסט חדש של עמדות והתנהגויות. הנה כמה התנהגויות אליהן כדאי שנשים לב:
אמונות שליליות
הכוח המניע המשמעותי ביותר ביחסי אנוש הוא ציפיות, שלרוב משתקפות דרך המילים ושפת הגוף. עלינו לזכור כי ילדים מפנימים את ציפיות המבוגרים המשמעותיים להם. לכן, למשל, אם אנחנו מאמינים שילד לא יצליח במשהו - הוא יחוש זאת ויתחיל לפקפק ביכולותיו ולפחד מהמשימה, או שייכשל בה (מעין נבואה שמגשימה את עצמה). או אפקט פיגמליון, זכרו את הסרט "מאדוני באהבה"
ציפיות מוגזמות
לעיתים קרובות אנו מצפים, שהם יצייתו לנו שישקיעו בלימודים, אנו והוריהם דוחקים בהם להשתפר ולהצטיין ובעצם, כמעט תמיד, מה שהם עושים לא מספיק טוב ולא עומד בציפיותינו.
סטנדרטים כפולים
מבוגרים רבים מאמינים שמגיעות להם זכויות ופריבילגיות שהם מונעים מילדיהם. מורים/הורים דורשים מהתלמידים שקט בשיעור או בהצגה ובעצמם מדברים, מורים/הורים מבקשים מתלמידיהם מיקוד וריכוז מקסימאלי ובישיבות או הרצאות הם מתכתבים ומדברים עם עמיתיהם הם מבקשים סדר ונקיון ובחדריהם תוהו ובוהו, שולחן העבודה שלהם בבית לא מסודר, מאפרים סיגריות בכוסות שתייה, מורים והורים אוסרים על ילדיהם/תלמידיהם לעשן אבל מסוגלים לגלגל שיחה עם תלמיד/ילד ולעשן ולגרום לו לעישון פאסיבי, ועוד עשרות דוגמאות. הורים מבקשים מהילדים שלהם הפרטיים לסדר את חדריהם בעוד הן מפזרים בסלון את הניירת מהעבודה. אבא מתלונן שהוא עובד קשה ולכן אינו צריך להשתתף בעבודות הבית, בעודו דורש מהילדים לעשות זאת ושוכח שגם הילדים לעיתים עייפים מבית הספר והמשחקים, בדיוק כמו שהוא עייף מהעבודה.
דוגמאות אלה ואחרות משדרות לילדים שהם בעלי ערך פחות, שרגשותיהם וצורכיהם חשובים פחות. לעומת זאת, ישנן עמדות והתנהגויות מחזקות שעלינו לאמץ: תמיכה ועידוד למעשים והתנהגויות טובות - יהוו בסיס לקשר אמיץ בין התלמיד/הילד ובין סביבת ביתו וסביבת בית הספר כסביבה בטוחה, תומכת ומקבלת.
שלושה כללים בסיסיים יאפשרו לנו לבנות אווירה דמוקרטית התומכת בבניית הערכה עצמית וביטחון עצמי של תלמידנו/ילדנו
כבוד
כבוד יושג על ידי יחסי כבוד הדדי, גם ביחס בהקשבה ובשיח, גם אם התלמיד עשה טעות, מקום והכרה לרגשותיהם של הילדים וקבלתם כמו שהם - לא רק כמו שהיינו רוצים שיהיו - על תכונותיהם הייחודיות (רגיש, סקרן, פעלתן). כבוד בשיח עם התלמידים, בסגנון הדיבור והתגובה שלנו, גם בשעת לחץ זו מקצועיות של מורה, אני אישית תמיד נזכר איך יום אחד כעסתי על חברת טלפונים מסויימת ומצד שני הייתה בחורה צעירה, זיהיתי את קולה השברירי, עונה לי בנימוס באיפוק ומוסיפה בכל משפט את המילים אדוני, ובבקשה, ואמרתי לעצמי היא פשוט מקצועית היא לא מאפשרת לעצמה לכעוס וכל מילה שלה מדודה, זו מקצוענות, ואכן בחברות הטלפונים מכשירים את הטלפניות לאסרטיביות אך גם לנימוסים, - זו בעיני מקצועיות.
העניקו לילדכם ולתלמידכם הזדמנות לשליטה ובחירה, והתייחסו אל טעויות כאל פידבק לא כאל איום שיש לחשוש ממנו. זיכרו: דוגמה אישית היא הדרך הטובה ביותר לחנך. הדגימו לילדכם ולתלמידכם כבוד על ידי מתן כבוד לו, לעצמכם ולדרככם.
עידוד וחיזוק
התמקדו בתכונות וביכולות המיוחדות לכל ילד. כדי לתת לילדינו את ההרגשה שהם מועילים ובעלי ערך, התמקדו והתייחסו בחיוב לתרומתם ולחוזקותיהם. זיכרו כי חיזוקים יכולים להינתן על מאמץ, השתדלות ושיפור וכך אנו לא מתמקדים רק בשיפוט של ההישג עצמו ומידת ההצלחה.
הפגנת אהבה
ילדים זקוקים נואשות לאהבה, לאהבת הוריהם ותשומת ליבם, לאהבת החברים ואף לאהבת המורים גם כשהתנהגותם של ילדינו תלמידנו בעייתית. התייחסותנו להתנהגות בעייתית חשובה מאוד כדי שהם ירגישו אהובים, וכדי שירגישו שאיכפת לנו מהם ושאנו לוקחים אחריות על הרגשתם.
ציניות
אחת מהרעות בחינוך, ילד מרגיש כאשר אנחנו צינים כלפיו, ציניות מכלה כל חלקה טובה באישיותו של התלמיד, תלמיד שחש ציניות מצד המורה לעולם אבל לעולם לא יתחבר אליו כי ציניות משדרת ריחוק והתנשאות.
לסיכום, ניתן לומר שדרך מצויינת לטפח את ילדינו תלמידנו היא לנהוג בהם כמו שהיינו רוצים שינהגו בנו - בסבלנות, בסובלנות, בכבוד ובאהבה.